Daf 97b
מִנְחָה מָה מִנְחָה אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה אַף כֹּל אֵינָם נֶאֱכָלִין אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה מַאי הִיא אִי חַטָּאת וְאָשָׁם בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכְלֶנּוּ
Rachi (non traduit)
מאי היא. הי מינייהו יליף לאכול לזכרי כהונה ממנחה:
Tossefoth (non traduit)
מה מנחה אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה. ופריך בחטאת ואשם נמי כתיב כל זכר אלא לשלמי ציבור פירש בקונטרס הא דלא ילפינן זכרי כהונה מחטאת ואשם כדילפינן ממנחה משום דכתיב בתרוייהו גבי אכילת זכרים הוא קדש קדשים הוא דמשמע מיעוט הוא ולא אחר וקשה דבפרק איזהו מקומן (לעיל זבחים דף נה.) איכא תנא דיליף מהיקישא דחטאת מקרא דכתיב ועשיתם שעיר עזים [אחד] לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים מה חטאת לזכרי כהונה אף שלמי ציבור לזכרי כהונה הא לא קשיא מידי דההיא היקישא לא איצטריך למילתא אחריתי ועוד נראה לפרש דהיינו טעמא הכא דהיקישא דחטאת ואשם איכא לאוקומי למילתא אחריתי כדמפרש הכא לא מוקמינן לה לאכילת זכרים דכיון דאינו שוה בכל הנהו דכתיבי בקרא אבל מנחה על כרחין להכי אתיא דלא משכחת למלתא אחריתי:
עַד שֶׁיִּבָּלַע בִּבְשָׂרָהּ
Rachi (non traduit)
עד שיבלע. כגון המהתך שומן חטאת וסך ממנו צלי של שלמים ונבלע בו ומכאן אנו למידים (פסחים מה.) היתר מצטרף לאיסור בקדשים ואין ללמוד מכאן טעם כעיקר שאין זה טעם אלא ממש:
יָכוֹל נָגַע בְּמִקְצָת חֲתִיכָה יְהֵא כּוּלּוֹ פָּסוּל תַּלְמוּד לוֹמַר יִגַּע הַנּוֹגֵעַ פָּסוּל הָא כֵּיצַד חוֹתֵךְ אֶת מָקוֹם שֶׁבָּלַע בִּבְשָׂרָהּ וְלֹא בַּגִּידִין וְלֹא בָּעֲצָמוֹת וְלֹא בְּקַרְנַיִם וְלֹא בַּטְּלָפַיִם
יִקְדָּשׁ לִהְיוֹת כָּמוֹהָ הָא כֵּיצַד אִם פְּסוּלָה הִיא תִּפָּסֵל [וְאִם] כְּשֵׁרָה הִיא תֵּאָכֵל כֶּחָמוּר שֶׁבָּהּ
Rachi (non traduit)
תאכל כחמור שבה. שהרי יש בה עכשיו שני מינין וכחומר שבשניהם תיאכל:
אַמַּאי וְנֵיתֵי עֲשֵׂה וְלִידְחֵי אֶת לֹא תַעֲשֶׂה אָמַר רָבָא אֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ
Rachi (non traduit)
אמאי. תיפסל משום האי פורתא:
ניתי עשה. דואכלו אותם דכשירה:
ולידחי לא תעשה. דלא תאכל דפסולה ואע''ג דאיכא לא תעשה באכילת פסולין כדאמרינן בפסחים בכל שעה (פסחים דף כד.) כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו:
ניתי עשה ולידחי. ניתי עשה דאכילת מוח דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה:
Tossefoth (non traduit)
ניתי עשה ולידחי את לא תעשה. לאו אתאכל כחמור שבה פריך שתיאכל בלילה ולמחר כשלמים דהאידנא דה''ל נותר ואין עשה דוחה את ל''ת שיש בו כרת (יבמות ח.) אלא אאם פסולה היא תיפסל קאי דניתי עשה דאכילת קדשים ולידחי לאו דכל שבקדשים פסול בא הכתוב ליתן ל''ת על אכילתו [דקאי] (אי) נמי אשאר פסולין דליכא כרת כגון דנשחטה בלילה ולן דמה וחוץ למקומו (וחוץ לזמנו) וא''ת ומאי קושיא דלמא גזירת הכתוב הוא דאמר קרא יקדש להיות כמוה ויש לומר דקרא איכא לאוקומי בכשרה שתיאכל כחומר שבה עד הלילה ומיהו קשה דכי הוי לילה ניתי עשה ונדחה ונראה דקרא איכא לאוקומי בבישול קדשים וחולין כי מתני' ועוד דאם איתא דהכא לא דחי מאי חזית דילפת מכלאים בציצית דעשה דוחה את לא תעשה אדרבה נילף מהכא דלא דחי:
שֶׁנֶּאֱמַר וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֶחָד עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוֹחַ וְאֶחָד עֶצֶם שֶׁאֵין בּוֹ מוֹחַ אַמַּאי נֵיתֵי עֲשֵׂה וְלִידְחֵי אֶת לֹא תַעֲשֶׂה אֶלָּא אֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ
Tossefoth (non traduit)
ואחד עצם שאין בו מוח ואמאי ניתי עשה כו'. בסוף כיצד צולין (פסחים פה.) דריש מדכתיב ועצם לא ישברו בו בפסח שני שאין ת''ל שהרי כבר נאמר ככל חוקת הפסח יעשו אותו אבל אי לאו קרא דפסח שני ה''א ואכלו את הבשר בלילה הזה בבשר שבתוך העצם ומה אני מקיים ועצם לא תשברו בו בעצם שאין בו מוח אבל עצם שיש בו מוח שובר ואוכל דיבא עשה וידחה לא תעשה והא דפריך הכא ואמאי ניתי עשה כו' הכי פריך כלומר מהכא נגמר דאין עשה דוחה לא תעשה בעלמא כי הכא אלא ודאי במקדש שאני ונ''ל דהכי פריך ניתי עשה כו' כמו בחולין ונוקי קרא דיקדש אם כשרה תיאכל כחומר שבה דשייך בה כרת אם היא נותר וקמ''ל דהיתר מצטרף לאיסור כדאיתא פרק אלו עוברין (פסחים מה.) ובפרק ג' מינין (נזיר לז:) ולא נוקים קרא לאם פסולה תיפסל דליכא אלא לאו ומשני גלי קרא גבי קדשים בעצם שיש בו מוח דלא דחי ולכך נילף קדשים מקדשים ולא נילף קדשים מחולין ברו''ך. וא''ת שאני הכא משום דאפשר לקיים שניהם דמנח גומרתא עילוייה ושקיל ליה מוח וי''ל. דרבא הכא לטעמיה דמפרש בסוף כיצד צולין (פסחים פד:) גבי אין נימנין על מוח שבקולית דלא אפשר בגומרתא משום פסידא דקדשים א''כ לא מקיים עשה דואכלו את הבשר בלילה הזה דא''א שלא ישרוף הגומרתא מעט מן המוח שבפנים ואפי' אביי שמפרש התם משום פקע לאו משום דס''ל דגומרתא אפשר בלא שריפת מוח אלא קסבר דמשום הפסד קדשים מועט כזה לא חיישינן מיהא אכתי קשה היכי אתי האי עשה ודחי לא תעשה הא בעידנא דמתעקר לאו דשבירת עצם לא מיקיים עשה דאכילה:

רַב אָשֵׁי אָמַר יִקְדָּשׁ עֲשֵׂה הוּא וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה
אַשְׁכְּחַן חַטָּאת דְּמִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִלּוּעַ שְׁאָר קָדָשִׁים מְנָלַן אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה וְלַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים
Rachi (non traduit)
זאת התורה. הוקשו כולן זה לזה ללמוד זה על זה לכך הוקשו כולן לעולה דמה עולה טעונה כו':
[לָעֹלָה] כִּי עוֹלָה מָה עוֹלָה טְעוּנָה כְּלִי אַף כֹּל טְעוּנָה כְּלִי מַאי כְּלִי אִילֵימָא מִזְרָק בְּשַׁלְמֵי צִיבּוּר נָמֵי כְּתִיב בְּהוּ וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת
Rachi (non traduit)
אי נימא מזרק. לקבלת דם ויליף מעולת סיני דכתיב וישלח את נערי בני ישראל וכתיב עולה התם:
וישם באגנות. וכיון דהדור איתקוש כולהו לשלמים דכתיב ביה בהאי קרא וילפינן מינה לקמן בשמעתין (זבחים דף צח.) מה שלמים מפגלין ומתפגלין הא נמי תילף משלמים דהתם נמי שלמים בסיני הוו:
אֶלָּא דְּסַכִּין וְעוֹלָה גּוּפַהּ מְנָלַן דִּכְתִיב וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת וְהָתָם עוֹלָה הוּא דִּכְתִיב וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ
Rachi (non traduit)
אלא סכין. לשחיטה לאפוקי צור וקנה דכלי שרת בעינן:
Tossefoth (non traduit)
והתם עולה הוא כדכתיב ויעלהו לעולה תחת בנו. תימה דהאי קרא דרשי' ליה לענין חולין בפ''ק דחולין (דף טז.) דאמרינן מנין לשחיטה שהיא בתלוש שנאמר ויקח את המאכלת ואומר ר''ת דגמרי ' נמי חולין מדכתיב לשחוט את בנו ולא כתיב לשחוט את העולה אבל כלי לא שייך למילף בחולין אלא בקדשים כשאר עבודות דבעו כלי שרת ומדכתיב ויקח דמשמע דבר תלוש ולא כתיב סכין דרשינן תלוש בחולין וכלי בקדשים מדהזכיר מאכלת דהוה מצי למכתב ויקח המחתך ואע''ג דהתם בחולין (ג''ז שם) דחי רבי חייא זריזותיה דאברהם קמ''ל הכא לא שייך לדחויי הכי דלענין מה שהביא דבר תלוש ולא סמך על מה שימצא צור וקנה מחובר שייך למימר דכתב קרא לאשמועינן זריזותיה אבל לענין מאכלת שהזכיר למה לי למכתב אי לאו לאשמועינן דעולה טעונה כלי:
וְאִי שַׁלְמֵי צִיבּוּר מֵרִיבּוּיָיא דִּקְרָא אָתֵי בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכְלֶנּוּ כָּל זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ לִימֵּד עַל שַׁלְמֵי צִיבּוּר שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה
Rachi (non traduit)
בקדש הקדשים תאכלנו. בויקח קרח כתיב וקדש יהיה לך דכתיב בסיפיה דקרא יתירא הוא למילף שלמי ציבור וכבשי עצרת דכתיב בהו קדש יהיו לה' לכהן:
Tossefoth (non traduit)
בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו וגו' לימד על זבחי שלמי ציבור כו'. האי קרא בפרשת קרח כתיב ואף על גב דזבחי שלמי ציבור לא כתיב התם כיון דכתיב בהאי קרא קדש יהיה לך וגבי כבשי עצרת כתיב בפרשת אמור אל הכהנים קודש יהיו לה' לכהן מסתברא דבדידהו מיירי וכן פירש בקונטרס ועוד ילפינן משום דאיקרו קדש קדשים כדילפינן לעיל בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נה.) ובפרק שני דערכין (דף יא:) מדכתיב על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה קדשי קדשים אף זבחי שלמי ציבור קדשי קדשים:
אף שלמי ציבור אין נאכלין אלא לזכרי כהונה. ושלמים דהאי קרא בכבשי עצרת קאי דקדש קדשים נינהו כל הכתובין במקרא זה ונראה דעל כרחין איירי נמי בשלמי נדבה דהא בפ''ק (לעיל זבחים דף ה:) נפקא לן מהאי קרא שלא לשמו ועוד בכולהו קרבנות דטעונין כלי מהכא נפקא לן:
תַּנָּאֵי הִיא
[this intimates] that it must absorb [thereof] in its flesh. You might think that if it touched a part of a piece of flesh, the whole of it is unfit. Therefore it says, ‘[Whatever] shall touch’: only that which touches is unfit. How so? The part which absorbed is cut away. ‘[In] the flesh thereof’: but not the tendons, bones, horns or hoofs. (1) ‘Shall be holy’, to be as itself, so that if it [the sin-offering] is unfit, that [which touches it] becomes unfit; while if it is fit, it may be eaten [only] in accordance with its stringencies. Yet why so? (2) let the positive command (3) come and override the negative injunction! (4) — Said Raba, A positive injunction does not override a negative injunction in the Temple. For it was taught: Neither shall ye break a bone thereof. (5) R. Simeon b. Menassia said: [This refers to] both a bone which contains marrow and a bone which does not contain marrow. Yet why so? let the positive injunction (6) come and override the negative injunction? Hence you can infer that a positive injunction does not override a negative injunction in the Temple. R. Ashi said: ‘Shall be holy’ is a positive injunction: thus there are a positive and a negative injunction, (7) and a positive injunction cannot override a positive and a negative injunction [combined]. We have thus found that a sinoffering sanctifies (8) [whatever touches it] through absorption; whence do we know it of other sacrifices? — Said Samuel on R. Eleazar's authority: [Scripture saith,] This is the law of the burntoffering, of the meal-offering, and of the sinoffering, and of the guilt-offering, and of the consecration-offering, and of the sacrifice of peace-offerings. (9) ‘Of a burnt-offering’: as a burnt-offering requires a utensil, (10) so all require a utensil. What utensil is meant? If we say, a basin? (11) in respect of public peaceofferings too it is written, And Moses took half of the blood, and put it in basins! (12) Rather, it means a knife. (13) And how do we know it of a burnt-offering itself? — Because it is written, And Abraham stretched forth his hand, and took the knife [to slay his son], (14) and there it was a burnt-offering, as it is written, And offered him up for a burnt-offering in the stead of his son. (15) ‘Of a meal-offering’: as a meal-offering may be eaten by male priests [only], so all may be eaten by male priests only. Which [are thus inferred]? If the sinoffering and the guilt-offering? [surely] it is explicitly written in connection with them, Every male among the priests may eat thereof! (16) If public peace-offerings? that is deduced from a Scriptural extension, [viz.] In a most holy place shalt thou (17) eat thereof; every male may eat thereof: (18) this teaches that public peace-offerings may be eaten by male priests only! — It is a controversy of Tannaim:

(1). These do not render the flesh that touches them ‘holy’.
(2). Why does the flesh of the fit sacrifice become unfit through absorbing of the unfit?
(3). Ex. XXIX, 33: and they shall eat those things wherewith atonement was made (sc. the flesh of the sacrifices).
(4). Forbidding the unfit to be eaten, e.g. in Lev. VI, (23) q.v. It is a general principle that a positive injunction overrides a negative injunction when the two are in conflict.
(5). Ex. Xli, 46. This refers to the Passover-offering.
(6). To eat the flesh (which includes marrow), sc. and they shall eat the flesh in that night (Ex. Xli, 8).
(7). Forbidding the flesh which absorbed the taste of the disqualified sacrifice.
(8). In the sense stated above.
(9). Lev. VII, 37. The enumeration of all these together with the single superscription ‘this is the law’ teaches that they are all assimilated to one another, and the Talmud proceeds to explain in which respect they are so assimilated.
(10). The Heb. Keli denotes a vessel or a utensil.
(11). For receiving the blood; and this teaches that a peace-offering too needs a basin. That a burntoffering requires a basin is inferred from Ex. XXIV, 5f, q.v.
(12). Ibid. 6. The blood was that of burnt-offerings and peace-offerings. Hence peace-offerings need not be inferred from burnt-offerings.
(13). A burnt-offering must be killed with a knife (a utensil) and not e.g. with a sharp piece of stone (unfashioned into a utensil), and the text intimates that the same applies to the others.
(14). Gen. XXII, 10.
(15). Ibid 13.
(16). Lev. VII, 6.
(17). Sc. Aaron.
(18). Num. XVIII, 10.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source