Le texte Le vocabulaire Les révisions
Zva'him
Daf 97b
עַד שֶׁיִּבָּלַע בִּבְשָׂרָהּ
Traduction
This teaches that this halakha does not apply unless the other food absorbs something of the sin offering into its meat.
Rachi non traduit
עד שיבלע. כגון המהתך שומן חטאת וסך ממנו צלי של שלמים ונבלע בו ומכאן אנו למידים (פסחים מה.) היתר מצטרף לאיסור בקדשים ואין ללמוד מכאן טעם כעיקר שאין זה טעם אלא ממש:
יָכוֹל נָגַע בְּמִקְצָת חֲתִיכָה יְהֵא כּוּלּוֹ פָּסוּל תַּלְמוּד לוֹמַר יִגַּע הַנּוֹגֵעַ פָּסוּל הָא כֵּיצַד חוֹתֵךְ אֶת מָקוֹם שֶׁבָּלַע בִּבְשָׂרָהּ וְלֹא בַּגִּידִין וְלֹא בָּעֲצָמוֹת וְלֹא בְּקַרְנַיִם וְלֹא בַּטְּלָפַיִם
Traduction
One might have thought that if the sin offering touched part of a piece of something that absorbed flavor from the sin offering, the entire piece should become disqualified. To counter this, the verse states: ''Whatever shall touch its flesh shall be sacred'' (Leviticus 6:20), to teach that only the section that touches the sin offering is disqualified. How so? What can be done with an item when a section of it is disqualified? One slices off the section of the piece that absorbed the disqualified matter. Additionally, the verse states: ''Whatever shall touch its flesh,'' but an item is not disqualified if it touches the sin offering’s sinews, nor its bones, nor its horns, nor its hooves.
יִקְדָּשׁ לִהְיוֹת כָּמוֹהָ הָא כֵּיצַד אִם פְּסוּלָה הִיא תִּפָּסֵל [וְאִם] כְּשֵׁרָה הִיא תֵּאָכֵל כֶּחָמוּר שֶׁבָּהּ
Traduction
§ The baraita continues to interpret the same verse. ''Whatever shall touch its flesh shall be sacred,'' teaches: Whatever touches it becomes like it, with regard to its status. How so? If the sin offering is disqualified, due to any disqualification, whatever touches it becomes disqualified. And if it is fit, whatever touches it must be eaten in accordance with the stringent regulations that apply to the sin offering. Therefore, a piece of meat that touches the meat of a sin offering may be eaten only in accordance with the terms of the consumption of a sin offering, e.g., it may be eaten only by male priests, and only for one day and one night.
Rachi non traduit
תאכל כחמור שבה. שהרי יש בה עכשיו שני מינין וכחומר שבשניהם תיאכל:
אַמַּאי וְנֵיתֵי עֲשֵׂה וְלִידְחֵי אֶת לֹא תַעֲשֶׂה אָמַר רָבָא אֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ
Traduction
The Gemara asks: If sacrificial meat touched the meat of a disqualified sin offering, why should the sacrificial meat become forbidden? Should not the positive mitzva of eating the sacrificial meat come and override the prohibition against eating the disqualified substance that was absorbed in it? Rava said: A positive mitzva does not override a prohibition that relates to the Temple.
Rachi non traduit
אמאי. תיפסל משום האי פורתא:
ניתי עשה. דואכלו אותם דכשירה:
ולידחי לא תעשה. דלא תאכל דפסולה ואע''ג דאיכא לא תעשה באכילת פסולין כדאמרינן בפסחים בכל שעה (פסחים דף כד.) כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו:
ניתי עשה ולידחי. ניתי עשה דאכילת מוח דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה:
Tossefoth non traduit
ניתי עשה ולידחי את לא תעשה. לאו אתאכל כחמור שבה פריך שתיאכל בלילה ולמחר כשלמים דהאידנא דה''ל נותר ואין עשה דוחה את ל''ת שיש בו כרת (יבמות ח.) אלא אאם פסולה היא תיפסל קאי דניתי עשה דאכילת קדשים ולידחי לאו דכל שבקדשים פסול בא הכתוב ליתן ל''ת על אכילתו [דקאי] (אי) נמי אשאר פסולין דליכא כרת כגון דנשחטה בלילה ולן דמה וחוץ למקומו (וחוץ לזמנו) וא''ת ומאי קושיא דלמא גזירת הכתוב הוא דאמר קרא יקדש להיות כמוה ויש לומר דקרא איכא לאוקומי בכשרה שתיאכל כחומר שבה עד הלילה ומיהו קשה דכי הוי לילה ניתי עשה ונדחה ונראה דקרא איכא לאוקומי בבישול קדשים וחולין כי מתני' ועוד דאם איתא דהכא לא דחי מאי חזית דילפת מכלאים בציצית דעשה דוחה את לא תעשה אדרבה נילף מהכא דלא דחי:
שֶׁנֶּאֱמַר וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֶחָד עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוֹחַ וְאֶחָד עֶצֶם שֶׁאֵין בּוֹ מוֹחַ אַמַּאי נֵיתֵי עֲשֵׂה וְלִידְחֵי אֶת לֹא תַעֲשֶׂה אֶלָּא אֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ
Traduction
Rav’s opinion relates to that which is taught in a baraita: As it is stated in a verse concerning the Paschal offering: ''Nor shall you break a bone of it'' (Exodus 12:46). Rabbi Shimon ben Menasya says: Both a bone that contains marrow and a bone that does not contain marrow are included in the prohibition. This statement is analyzed: If one means to break a bone in order to eat its marrow, why would that be prohibited? Should not the positive mitzva of eating the edible parts of the offering, including the marrow, come and override the prohibition of not breaking a bone of the Paschal offering? Rather, it must be that a positive mitzva does not override a prohibition that relates to the Temple.
Tossefoth non traduit
ואחד עצם שאין בו מוח ואמאי ניתי עשה כו'. בסוף כיצד צולין (פסחים פה.) דריש מדכתיב ועצם לא ישברו בו בפסח שני שאין ת''ל שהרי כבר נאמר ככל חוקת הפסח יעשו אותו אבל אי לאו קרא דפסח שני ה''א ואכלו את הבשר בלילה הזה בבשר שבתוך העצם ומה אני מקיים ועצם לא תשברו בו בעצם שאין בו מוח אבל עצם שיש בו מוח שובר ואוכל דיבא עשה וידחה לא תעשה והא דפריך הכא ואמאי ניתי עשה כו' הכי פריך כלומר מהכא נגמר דאין עשה דוחה לא תעשה בעלמא כי הכא אלא ודאי במקדש שאני ונ''ל דהכי פריך ניתי עשה כו' כמו בחולין ונוקי קרא דיקדש אם כשרה תיאכל כחומר שבה דשייך בה כרת אם היא נותר וקמ''ל דהיתר מצטרף לאיסור כדאיתא פרק אלו עוברין (פסחים מה.) ובפרק ג' מינין (נזיר לז:) ולא נוקים קרא לאם פסולה תיפסל דליכא אלא לאו ומשני גלי קרא גבי קדשים בעצם שיש בו מוח דלא דחי ולכך נילף קדשים מקדשים ולא נילף קדשים מחולין ברו''ך. וא''ת שאני הכא משום דאפשר לקיים שניהם דמנח גומרתא עילוייה ושקיל ליה מוח וי''ל. דרבא הכא לטעמיה דמפרש בסוף כיצד צולין (פסחים פד:) גבי אין נימנין על מוח שבקולית דלא אפשר בגומרתא משום פסידא דקדשים א''כ לא מקיים עשה דואכלו את הבשר בלילה הזה דא''א שלא ישרוף הגומרתא מעט מן המוח שבפנים ואפי' אביי שמפרש התם משום פקע לאו משום דס''ל דגומרתא אפשר בלא שריפת מוח אלא קסבר דמשום הפסד קדשים מועט כזה לא חיישינן מיהא אכתי קשה היכי אתי האי עשה ודחי לא תעשה הא בעידנא דמתעקר לאו דשבירת עצם לא מיקיים עשה דאכילה:

רַב אָשֵׁי אָמַר יִקְדָּשׁ עֲשֵׂה הוּא וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה
Traduction
Rav Ashi said: If sacrificial meat touches a disqualified sin offering, this is not simply a case of a positive mitzva in conflict with a prohibition. Because the verse states: ''Whatever shall touch its flesh shall be sacred'' (Leviticus 6:20), treating the item as consecrated is itself a positive mitzva. Consequently, both a positive mitzva and a prohibition stand in opposition to eating that sacrificial meat, and a positive mitzva does not override both a prohibition and a positive mitzva.
אַשְׁכְּחַן חַטָּאת דְּמִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִלּוּעַ שְׁאָר קָדָשִׁים מְנָלַן אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה וְלַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים
Traduction
§ With regard to a sin offering, the verse states: ''Whatever shall touch its flesh shall be sacred.'' The Gemara asks: We found a source teaching that with regard to a sin offering, whatever it touches becomes sanctified through that which is absorbed from the sin offering. From where do we derive that this is also the halakha concerning the rest of the sacred offerings? Shmuel says in the name of Rabbi Eliezer: It is stated: ''This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the inauguration offering, and of the sacrifice of peace offerings'' (Leviticus 7:37). This verse connects all of the specified offerings, such that individual aspects of each offering are applicable to all of the offerings.
Rachi non traduit
זאת התורה. הוקשו כולן זה לזה ללמוד זה על זה לכך הוקשו כולן לעולה דמה עולה טעונה כו':
[לָעֹלָה] כִּי עוֹלָה מָה עוֹלָה טְעוּנָה כְּלִי אַף כֹּל טְעוּנָה כְּלִי מַאי כְּלִי אִילֵימָא מִזְרָק בְּשַׁלְמֵי צִיבּוּר נָמֵי כְּתִיב בְּהוּ וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת
Traduction
The Gemara details these aspects. The verse states ''of the burnt offering'' to teach that all of the offerings are like a burnt offering in that just as a burnt offering requires a utensil in its preparation, so too do all animal offerings require a utensil. What is the utensil? If we say it is a bowl, a utensil used for collecting the blood, as were used in the burnt offerings that were sacrificed at Mount Sinai, that cannot be correct, since the source for a vessel for collecting blood does not need to be derived from the use of one in a burnt offering. With regard to communal peace offerings it is also written of them: ''And they offered burnt offerings, and they sacrificed peace offerings…And Moses took half of the blood, and put it in basins'' (Exodus 24:5–6).
Rachi non traduit
אי נימא מזרק. לקבלת דם ויליף מעולת סיני דכתיב וישלח את נערי בני ישראל וכתיב עולה התם:
וישם באגנות. וכיון דהדור איתקוש כולהו לשלמים דכתיב ביה בהאי קרא וילפינן מינה לקמן בשמעתין (זבחים דף צח.) מה שלמים מפגלין ומתפגלין הא נמי תילף משלמים דהתם נמי שלמים בסיני הוו:
אֶלָּא דְּסַכִּין וְעוֹלָה גּוּפַהּ מְנָלַן דִּכְתִיב וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת וְהָתָם עוֹלָה הוּא דִּכְתִיב וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ
Traduction
Rather, the term: Utensil, must be stated of a knife, as the slaughtering may be performed only with a knife and not with a sharp stone or reed. The Gemara asks: And with regard to a burnt offering itself, from where do we derive that it must be slaughtered with a knife? This is learned from that which is written: ''And Abraham stretched forth his hand, and took the knife to slaughter his son'' (Genesis 22:10); and there, Abraham was offering a burnt offering, as it is written: ''And offered it up for a burnt offering instead of his son'' (Genesis 22:13).
Rachi non traduit
אלא סכין. לשחיטה לאפוקי צור וקנה דכלי שרת בעינן:
Tossefoth non traduit
והתם עולה הוא כדכתיב ויעלהו לעולה תחת בנו. תימה דהאי קרא דרשי' ליה לענין חולין בפ''ק דחולין (דף טז.) דאמרינן מנין לשחיטה שהיא בתלוש שנאמר ויקח את המאכלת ואומר ר''ת דגמרי ' נמי חולין מדכתיב לשחוט את בנו ולא כתיב לשחוט את העולה אבל כלי לא שייך למילף בחולין אלא בקדשים כשאר עבודות דבעו כלי שרת ומדכתיב ויקח דמשמע דבר תלוש ולא כתיב סכין דרשינן תלוש בחולין וכלי בקדשים מדהזכיר מאכלת דהוה מצי למכתב ויקח המחתך ואע''ג דהתם בחולין (ג''ז שם) דחי רבי חייא זריזותיה דאברהם קמ''ל הכא לא שייך לדחויי הכי דלענין מה שהביא דבר תלוש ולא סמך על מה שימצא צור וקנה מחובר שייך למימר דכתב קרא לאשמועינן זריזותיה אבל לענין מאכלת שהזכיר למה לי למכתב אי לאו לאשמועינן דעולה טעונה כלי:
מִנְחָה מָה מִנְחָה אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה אַף כֹּל אֵינָם נֶאֱכָלִין אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה מַאי הִיא אִי חַטָּאת וְאָשָׁם בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכְלֶנּוּ
Traduction
The Gemara continues to expound the aforementioned verse (Leviticus 7:37). When the verse mentions a meal offering, it teaches that just as a meal offering is eaten only by males of the priesthood (see Leviticus 6:9–11), so too are all of the offerings mentioned in this verse eaten only by males of the priesthood. The Gemara asks: With regard to what offering is it that this halakha must be derived? If one suggests it is with regard to the sin offering and the guilt offering, this halakha is explicitly written of them. With regard to the sin offering, it is stated: ''Every male among the priests may eat it'' (Leviticus 6:22); and with regard to the guilt offering, it is stated: ''Every male among the priests may eat of it'' (Leviticus 7:6).
Rachi non traduit
מאי היא. הי מינייהו יליף לאכול לזכרי כהונה ממנחה:
Tossefoth non traduit
מה מנחה אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה. ופריך בחטאת ואשם נמי כתיב כל זכר אלא לשלמי ציבור פירש בקונטרס הא דלא ילפינן זכרי כהונה מחטאת ואשם כדילפינן ממנחה משום דכתיב בתרוייהו גבי אכילת זכרים הוא קדש קדשים הוא דמשמע מיעוט הוא ולא אחר וקשה דבפרק איזהו מקומן (לעיל זבחים דף נה.) איכא תנא דיליף מהיקישא דחטאת מקרא דכתיב ועשיתם שעיר עזים [אחד] לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים מה חטאת לזכרי כהונה אף שלמי ציבור לזכרי כהונה הא לא קשיא מידי דההיא היקישא לא איצטריך למילתא אחריתי ועוד נראה לפרש דהיינו טעמא הכא דהיקישא דחטאת ואשם איכא לאוקומי למילתא אחריתי כדמפרש הכא לא מוקמינן לה לאכילת זכרים דכיון דאינו שוה בכל הנהו דכתיבי בקרא אבל מנחה על כרחין להכי אתיא דלא משכחת למלתא אחריתי:
וְאִי שַׁלְמֵי צִיבּוּר מֵרִיבּוּיָיא דִּקְרָא אָתֵי בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכְלֶנּוּ כָּל זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ לִימֵּד עַל שַׁלְמֵי צִיבּוּר שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה
Traduction
And if one suggests that the halakha must be derived with regard to communal peace offerings, i.e., the two lambs that were sacrificed as communal offerings on Shavuot together with the offering of the two loaves (see Leviticus 23:19), this halakha is derived from the amplification of the verse that is stated with regard to meal offerings, sin offerings, and guilt offerings. The verse states: ''In a most sacred place shall you eat of it; every male may eat it'' (Numbers 18:10), and it is taught in a baraita: The verse teaches with regard to communal peace offerings that they are eaten only by males of priestly families.
Rachi non traduit
בקדש הקדשים תאכלנו. בויקח קרח כתיב וקדש יהיה לך דכתיב בסיפיה דקרא יתירא הוא למילף שלמי ציבור וכבשי עצרת דכתיב בהו קדש יהיו לה' לכהן:
Tossefoth non traduit
בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו וגו' לימד על זבחי שלמי ציבור כו'. האי קרא בפרשת קרח כתיב ואף על גב דזבחי שלמי ציבור לא כתיב התם כיון דכתיב בהאי קרא קדש יהיה לך וגבי כבשי עצרת כתיב בפרשת אמור אל הכהנים קודש יהיו לה' לכהן מסתברא דבדידהו מיירי וכן פירש בקונטרס ועוד ילפינן משום דאיקרו קדש קדשים כדילפינן לעיל בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נה.) ובפרק שני דערכין (דף יא:) מדכתיב על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה קדשי קדשים אף זבחי שלמי ציבור קדשי קדשים:
אף שלמי ציבור אין נאכלין אלא לזכרי כהונה. ושלמים דהאי קרא בכבשי עצרת קאי דקדש קדשים נינהו כל הכתובין במקרא זה ונראה דעל כרחין איירי נמי בשלמי נדבה דהא בפ''ק (לעיל זבחים דף ה:) נפקא לן מהאי קרא שלא לשמו ועוד בכולהו קרבנות דטעונין כלי מהכא נפקא לן:
תַּנָּאֵי הִיא
Traduction
The Gemara explains: It is a dispute between tanna’im.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source